עבירה של היעדרות משירות, הינה עבירה הקבועה בסעיף 94 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו–1955 (להלן: "חוק השיפוט הצבאי"). ראשית, יש להעיר כי חוק השיפוט הצבאי הוא החוק המקנה סמכות למערכת המשפט הצבאית. עבירת היעדרות משירות הינה עבירה שאותה עובר חייל או מי שמוגדר ככפוף לחוק השיפוט צבאי, וזאת בהתאם לאמור בסעיף 6 לחוק השיפוט הצבאי, כאשר הוא אינו מתייצב במקום שהוטל עליו להתייצב בו. חומרת העבירה משתנה בהתאם לזמנים, כאשר היעדרות עד 30 ימים, תוגדר כעבירה בטיפול הדין המשמעתי, כלומר – "פנים יחידה". אם מדובר בהיעדרות של מעל 30 ימים, אזי יוגש כתב אישום לבית הדין הצבאי.
נבהיר כי פסק הדין המובא לפניכם/ן, הינו ערעורו של חייל, שהואשם בעבירת היעדרות משירות, משום שנעדר במשך 34 ימים, כלומר – עריקות.
עובדות המקרה:
במסגרת הליך שנוהל בבית הדין הצבאי לערעורים, ע 3/18 טוראי ג.י.ד נ' התובע הצבאי הראשי, דובר על ערעור בעניינו של חייל, שיוחסה לו עבירת היעדרות משירות. בבית המשפט קמא, טענו כי החייל – המערער – נעדר 34 ימים משירות. המערער כפר באשמה, בטענה כי אין מדובר בהיעדרות רציפה, וכן מספר ימי ההיעדרות, עומד על 30 ימים בלבד. טענותיו הנוספות של המערער בבית הדין קמא, היו בנוגע להגעתו לבסיס לאחר 23 ימים, ואז, לדבריו, היו צריכים להעמידו לדין משמעתי על ידי מפקדיו.
המערער ביסס את עמדתו, בעיקר על כך שמדובר בשתי תקופות היעדרות נפרדות: האחת בת 23 ימים, שהרי לאחר מכן שב לבסיס למשך 3 ימים ביחידה, ולאחר מכן נעדר לעוד 11 ימים. ומכאן, טענתו ל"אכיפה בררנית", המחייבת את ביטול כתב האישום.
בית הדין קמא דחה את כלל טענות ההגנה, הרשיע את המערער במיוחס לו, כלומר – היעדרות משירות וכן גזר על המערער 30 ימי מאסר בפועל, לצד עונש מאסר מותנה של 70 ימים (עם 15 ימים חופפים). בערעור, טען המערער שיש לקבוע קביעות עובדתיות בדבר ימי ההיעדרות. כמו כן, בשל ההחלטה המשפטית בדבר איחוד שתי תקופות ההיעדרות, נטען על ידי המערער, כי לא קיים קצף, שכן הפרדה של מעל 24 שעות, מורה על שתי תקופות נפרדות.
התביעה, מנגד, המשיבה בערעור, טענה כי יש למחוק את הערעור ולהימנע מלהתערב בפסק דינו של בית הדין קמא, שכן ממצאיו מעוגנים בחומר הראיות. לגבי רצף תקופות ההיעדרות, היא השיבה כי לא היה ניתן להגיע למסקנה משכנעת, שהמערער הביא את עצמו למפקדיו בהיותו בבסיס בשלושת הימים האמורים, המהווים הפרדה לכאורה. כמו כן, התביעה ציינה את עברו של המערער, אשר זוהי היעדרותו השמינית משירות צבאי.
נימוקיו של בית הדין הצבאי:
בית הדין הצבאי לערעורים בחן בחינה עובדתית את תקופת היעדרותו של המערער, בהסתמך על תקופת חגים מאותה עת וכן שעות תפקודו בבסיס באופן שוטף. מסקנותיו היו כי המערער נעדר בתקופה הראשונה למשך 23 ימים ובתקופה השנייה למשך 11 ימים.
לאחר מסקנה זו, בחן בית הדין הצבאי לערעורים את תחולת "אישור רצף" בעניינו של העותר. החשיבות באבחנה, נוגעת בעיקר לסמכות להגיש כתב אישום או לאו, שהרי בהיעדרות מתחת לתקופה של 30 ימים, הטיפול צריך להיות פנים יחידה, בדין המשמעתי. מכאן, בית הדין הגיע למסקנה בדבר חוסר בתשתית ראייתית וליקויים בכל הטיפול המקדים הנוגע להגשת כתב האישום, כלומר, טיפול ראש תחום עריקים, שלא בחן את ימי ההיעדרות ולא נימק את החלטתו. אמנם בית הדין הצבאי לערעורים מצא כי קיים פגם בהליך, אך לא מצא בתוצאה של בית הדין קמא פגם.
למרות זאת, בית הדין מצא לנכון להתערב בהחלטה, ולהרשיע את המערער בעבירה קלה יותר. כלומר – הוחלט להרשיע את החייל בעבירה של התנהגות מבישה. בהתאמה, נקבע כי העונש צריך להיות מקל. כך קבע בית הדין: "ערעור ההגנה על הכרעת הדין מתקבל, אפוא, כך שהמשיב יורשע בעבירה של התנהגות מבישה, לפי סעיף 129 לחוק השיפוט הצבאי, חלף הרשעתו בעבירה של העדר מן השירות שלא ברשות. עונש המאסר בפועל יועמד על 85 ימים, כמניין ימי שהותו בכלא".
סיכום:
בעבירת היעדרות משירות, יש חשיבות רבה למספר ימי היעדרות. סעיף העבירה מציין את מדרג העבירה וכן את העונשים בגינה. כמו כן, הסעיף מתאר את דרך הטיפול ואת הענישה המשתנה משמעותית, לרבות עם השפעה על עתידו של המואשם. מאסר במסגרת צבאית מעל תקופה של 3 חודשים, יגרור רישום פלילי. אי לכך ולאחר כל מה שציינו במאמר, בכל הנוגע להיעדרות משירות, מומלץ להיוועץ בעורך דין לענייני צבא.
