דמיינו לכם את התרחיש הבא: אתם רואים אדם זר נכנס לביתו של השכן. לאחר מכן, אתם רואים אותו יוצא מהבית ובידו סכין מגואלת בדם. מספר שעות לאחר מכן, אתם מגלים שהשכן שלכם, נרצח. למעשה, לא ראיתם את הרצח. ראיתם אדם חודר לבית שאינו שלו ועוזב את הבית עם סכין מגואלת לדם. לימים, מסרתם עדות במשטרה וכן גם בבית המשפט. האם אפשר יהיה להרשיע את האדם שראיתם בעבירת רצח על סמך אותן ראיות? התשובה חיובית. במאמר שלהלן, נסביר מהן ראיות נסיבתיות, מה חשוב לדעת עליהן ועוד מספר נושאים. כל זאת – לידיעתכן/ם ולנוחיותכן/ם, הגולשים והגולשות, כדלקמן:
מהן ראיות?
ראיה היא כינוי לדבר מה, בין אם פיזי ובין אם עדות של אדם מסוים, אשר יש בה כדי ללמד או להסיק מסקנה על אירוע שקרה. למשל, כאשר מבקשים להוכיח שאדם ביצע עבירה פלילית, יש צורך בראיות. ראיה יכולה להיות גרסה של עדים שמסרו בפני המשטרה, אשר יעידו גם בבית המשפט ויכולה גם להיות ראיה חפצית, כמו לדוגמא – חפץ שנגנב מביתו של אדם מסוים, אשר מלמדת כי האדם אשר אצלו נתפס החפץ, ביצע עבירה פלילית של התפרצות לדירת מגורים. לחלופין, ראיה יכולה למשל להיות מסמך בכתב. לדוגמא, כאשר אדם מעלים מיסים – תדפיס חשבון הבנק שלו יכול ללמד על קבלת כספים, אך לא בהכרח על העלמת כספים. אך כאמור, מראיה אחת, אפשר יהיה להסיק לגבי ההמשך.
סיכום ביניים: באמצעות ראיות, אנו יכולים להוכיח את קיומו של אירוע מסוים, בין אם מדובר בהליך הפלילי ובין אם מדובר בהליכים אזרחיים.
מהי ראיה ישירה?
לרוב, אנו ניתקל בשני סוגים של ראיות: הסוג הראשון, הוא הראיה הנסיבתית. הסוג השני, הוא הראיה הישירה. ראיה ישירה, להבדיל מהראיה הנסיבתית (שעליה נסביר בהמשך), כשמה כן היא: ראיה שמקשרת ישירות בין דבר אחד, לדבר אחר. למשל, ראיה ישירה היא עדות של אדם אשר צפה באדם אחר מבצע פשע. דוגמא אחרת לראיה ישירה: צילום ווידיאו שממנו רואים כי אדם מסוים מבצע מעשה מסוים. צילום הווידאו קושר בין אדם מסוים, שחשוד בביצוע העבירה, לבין העבירה עצמה. אם נסכם: ראיה ישירה, כשמה כן היא: ראיה שקושרת באופן ישיר בין מעשה מסוים, לבין הראיה שמלמדת על כך.
מהי ראיה נסיבתית?
בניגוד לראיות ישירות, שהן פחות שכיחות, הראיה הנסיבתית היא ראיה שמחייבת הסקה של מסקנה הגיונית ממנה. למשל, כאשר אדם מסוים אומר שלא היה במקום מסוים, אך דגימת דנ"א מלמדת שהיה במקום, הרי שאז לא רק שמדובר בראיה מדעית (שהיא סוג אחר של ראיה), אלא שמדובר בראיה נסיבתית, שלא בהכרח קושרת אותו ישירות לביצוע פשע. זו ראיה נסיבתית, הואיל והיא מחייבת את בית המשפט, להסיק מסקנה מסוימת לגבי ביצוע או אי ביצוע של העבירה. דוגמא אחרת לראיה נסיבתית, היא הדוגמא שעמה פתחנו את המאמר: אותו פלוני שצפה באדם יוצא מהבית עם סכין מגואלת בסימני דם, לא ראה את העבריין מבצע ישירות את הפשע, אך עצם העובדה שצפה בו עם סכין, מחייבת הסקה של מסקנה מסוימת והיא: כי אותו אדם ביצע פשע.
אך מהו, למעשה, ה"טריק" בראיות נסיבתיות? שלעיתים, אפשר לסובב אותן לכל כיוון. כלומר, אפשר להסיק מסקנה מרשיעה, אך לעיתים, באמצעות הצגת "תרחיש שונה", אפשר להסיק מסקנה הפוכה לחלוטין. הבה נמחיש זאת באמצעות הדוגמא עם האדם והסכין: מצד אחד, עצם קיומה של סכין עם דם, מחייב הסקה של מסקנה שלפיה אותו אדם ביצע עבירה. מצד שני, יכול להיות שאותו אדם ראה את שכנו עם דם, ניסה להתקשר למשטרה, אך לא הצליח ואחר כך ניסה להוציא את הסכין כדי לבצע החייאה ויצא מהבניין כדי להתקשר למשטרה מטלפון ציבורי. נכון, אולי התרחיש נשמע קיצוני, אך ראיה נסיבתית תמיד תוכל ללמד גם על מסקנה הפוכה. זהו ההבדל בין ראיה נסיבתית לראיה ישירה.
האם אפשר להרשיע אדם על סמך ראיות נסיבתיות?
התשובה חיובית. ברוב המקרים, אפשר להרשיע אדם על סמך ראיות נסיבתיות, למעט מספר עבירות מסוימות, שבהן נדרש חיזוק ראייתי מסוג "סיוע", כמו למשל: בעבירה של המרדה, או עבירה של מתן עדות שקר, שתיהן אגב עבירות לפי חוק העונשין, התשל"ז–1977. מעבר לכך, לרוב די בראיות נסיבתיות, כדי להרשיע אדם בפלילים.
לסיכום:
ראיה נסיבתית יכולה לעיתים לגרום לנו להסיק מסקנות. אך זהו הקושי העיקרי של ראיה נסיבתית, כפי שתיארנו במאמר. כלומר – אם "נסובב" את הראיה לכיוון אחר, היא לעיתים יכולה לגרום לנו לשנות את דעתנו ב-180 מעלות. לכן, תמיד יש לקחת משנה זהירות ובכלל זה להיעזר בעורך דין פלילי בעל ניסיון, במסגרת הליך פלילי, אשר יוכל לסייע לכם להפריך את אותה ראיה.
למידע נוסף קראו גם על: תשתית ראייתית – מה קרה בחדרי החקירות של דרעי
