עבירות מין מטבען נעשות בחדרי חדרים, משכך רובם של התיקים בעבירות מין מבוססים על אמרת המתלונן או המתלוננת. לרוב מדובר בתלונה מאוחרת באופן שכבר לא ניתן לבססה באמצעים פורנזיים (כגון בדיקות DNA) את יסוד התלונה. עם זאת, לעיתים אכן ישנן ראיות פורנזיות או חפציות שבאמצעותן ניתן לבסס את אמרות קורבן העבירה. לכן עבירות מין מתאפיינות לרוב במה שמכונה "מילה כנגד מילה". החשוד ו/או הנאשם (על השוני המעמד בין חשוד לנאשם לחץ פה) טוען X וקורבן העבירה טוען Y. בפועל רואים שהפרקליטות אכן מהססת האם להגיש כתבי אישום המבוססים על אמרת מתלוננת בלבד או לא, אך כתבי אישום שכאלה (ולא מעט) מוגשים בהחלט. למעשה ברגע שאשה מתלוננת במשטרה על עבירת מין שבוצעה כנגדה, למרבה הצער, אם היא תשמע אמינה בעיני החוקרת ובהמשך על הפרקליט התובע, כנראה שלא יהיה מנוס מניהול תיק. המציאות מלמדת שגם בתי המשפט לא אחת מרשיעים נאשמים על סמך אותה תלונה. לקוחות שואלים אותי אבל איך יכול להיות? אם אין ראיה איך אפשר להרשיע נאשם באונס? התשובה היא שהצהרת המתלוננת הינה ראיה בפני עצמה, שיש לה משקל אדיר בפרט אם היא "מסתדרת" עם עובדות חיצוניות שניתנות להוכחה.

ביטוי משפטי מקובל בתחום הליטיגציה המשפטית הינו רוחב חזית המחלוקת. כאשר "פתיחת חזית רחבה" אומר שהנאשם כופר בחלק נרחב מן העובדות ומאידך "חזית צרה" הינו מצב שבו הנאשם מודה בחלק נרחב מהעובדות אך כופר באשמה. לדוגמא: הכל נכון, דיברנו, פגשנו, נוצר קשר, קרה המקרה, נעשו המעשים אבל – הכל היה בהסכמה מלאה. במקרה שכזה נקרא שהחזית היא צרה ביותר. חזית צרה היא תרתי משמע. צרה במחלוקת וצרה גדולה לרשיות התביעה, משום שקשה מאוד להוכיח אי הסכמה. מאידך ברגע שנאשם כופר בעובדות שניתן להוכיח, אזי שקר קטן שלו בעניין שולי, הופך לחיזוק גדול ומשמעותי בעניין מרכזי.

עצה שלי, בעבירות מין צריך להיזהר מאוד משמירה על זכות השתיקה (ראה מאמר נפרד, חרב פיפיות), חובה להתייעץ עם עורך דין פלילי לפני מסירת הגירסה במשטרה כי היא החשובה ביותר בניהול המשפט ובדין שיגזר בסופו של יום. הכוון הוא להצר מחלוקת.

כיום יותר מתמיד אנו עדים לתופעה של תלונות שווא בעבירות מין, למרבה הצער ישנם המשתמשים בהליך הפלילי לצורך ניגוח אחרים לצרכים שונים. בין בהליכי גירושין, בין בסכסוכים מסוגים אחרים. עצה שלי לחפים מפשע, עדיף לתעד תמיד שיחות ומפגשים ככל שניתן. בפרט נהגי מוניות ובעלי עסקים חייבים להתקין מצלמות שיתעדו את האמת. כנ"ל בסכסוכי שכנים ומחלוקות חמורות בין בני זוג, ראוי ונכון לתעד את המתרחש באופן כלשהו. דבר שיכול ביום מן הימים להוות חבל הצלה של ממש (ראה סרטון לדוגמה)

תיקים של עברות מין הינם המקרים הקלאסיים שבהם קורבן העבירה יוכל להגיש בנפרד מההליך הפלילי גם תובענה אזרחית, שתקבע פיצוי גבוה מהפיצוי שיפסק לקורבן העבירה במסגרת ההליך הפלילי. באם תוגש התביעה לאחר הרשעה, יהיה זה קל מאוד להוכיח את האשמה בתביעה האזרחית באופן שהכרעת הדין הפלילית, תהווה הוכחה שהמעשה אכן בוצע. כל שנותר יהיה לקורבן הוא להוכיח את גובה הנזק. (ראה בהרחבה: תביעה אזרחית של נפגע עבירה פלילית).

עבירות המין מוגדרות ברובן בסימן ה' לחוק העונשין מסעיף 345 לחוק ואליך והן כוללות בעיקרן את העבירות שלהלן:

אינוס:

כלל יסודי במשפט פלילי נקרא בשם חזקת החפות (ראה בהרחבה אודות חזקת החפות) ולפיו אדם הוא חף מפשע עד אשר הוכחה אשמתו. כמו כן אדם לא בעיקרון לא צריך להוכיח שהוא חף מפשע, אלא המדינה חייבת להוכיח את האשמה ורק אז עובר הכדור לידי הנאשם להוכיח אחרת.

המציאות מראה אחרת וכיום בפועל גבר המואשם באונס, חייב להוכיח בכוחות עצמו כי אכן הייתה הסכמה ליחסי המין. כלומר בית המשפט דורש יותר מהגבר להוכיח שהייתה הסכמה מאשר דרישה מהאישה (המיוצגת על ידי המדינה) להוכיח שהמעשים בוצעו בניגוד להסכמתה. מעבר לכך כפי שיוסבר להלן, הסכמה הינה מושג שהולך ומתרחב עם השנים בפסיקה, ואינו תלוי בהכרח במילה "לא".

המילה 'אינוס' או 'אונס' כפי שמקובל לומר, הינה מילה כללית הטומנת בחובה שלל מעשים או התנהגויות אשר עשויות לענות על ההגדרה המשפטית ה'אינוס'.

על מנת להבין בכלליות את האמור בסעיף שלהלן המגדיר את עבירת האינוס, יש להגדיר את הבסיס העומד בכל הוריאציות האפשריות והוא רכיב הבעילה.

בעילה היא החדרת איבר מאברי הגוף או חפץ לאיבר המין של האישה. ההחדרה הינו הרכיב שבלעדיו אין עבירה. הרכיב השני הוא לא הכרחי תמיד, והוא היעדר ההסכמה. משום שהאיסור לבעול קיים לעיתים אף שישנה הסכמה, כאשר מתקיים אחד התנאים המפורטים בסעיף 345 לחוק העונשין.

היעדר הסכמה הוא הסעיף המרכזי, שבמסגרתו אדם מבצע החדרה כפי שהגדרנו, של איבר (כל איבר) או חפץ לאיבר המין של האישה בלא הסכמתה. הסכמתה של אישה לעצם מעשה ההחדרה, הינו כאמור מושג רחב שהתפתח מאוד בפסיקה עם השנים, ולא רק התנגדות מפורשת בהדיא ("לא רוצה")  תחשב אי הסכמה. ברור שביצוע החדרה ע"י שימוש באלכוהול או סמים כגון: GHB או GBL המכונים גם "סם האונס" (ראה בהרחבה מאמר סם האונס) הינה ביצוע אונס לחלוטין, גם מבלי שתאמר אמירה מפורשת מצד האישה שהיא אינה מעוניינת. אך גם ללא שימוש בסמים, לעיתים התפרשה בפסיקה "אי הסכמה" על אף שהדבר לא נאמר בפירוש. כלומר 'אי הסכמה' יכולה בהחלט להיות פאסיבית, ככזו שיש להבין גם ללא סירוב מפורש.

כאמור גם כאשר ישנה הסכמה ליחסי מין, יכול המעשה להיחשב כעבירת 'אינוס' במקרים שונים ומגוונים. למשל כאשר מתקיימים היחסים (בהסכמה) עם נערה מתחת לגיל 14, או כאשר הבועל שיקר לאישה בנוגע לזהותו או עיסוקו או מצבו האישי. ראה בעניין "בהסכמה שהושגה במרמה" בהרחבה מאמר מקיף של ד"ר אלקנה לייסט, בפורסם בכתב העת "הסנגור"

ענישה על עבירה של אונס הינה עד 20 שנות מאסר וההתיישנות במקרים מסויימים הינה מאוד רחבה, באופן שניתן להגיש כתב אישום גם עשרים שנה לאחר ביצוע המעשים וגם מעבר לכך.

להלן : סעיף 345 לחוק העונשין

(א) הבועל אשה –

(1)שלא בהסכמתה החופשית;
(2) בהסכמת האשה, שהושגה במרמה לגבי מיהות העושה או מהות המעשה;
(3) כשהאשה היא קטינה שטרם מלאו לה ארבע עשרה שנים, אף בהסכמתה; או
(4) תוך ניצול מצב של חוסר הכרה בו שרויה האשה, או מצב אחר המונע ממנה לתת הסכמה חופשית;
(5) תוך ניצול היותה חולת נפש או לקויה בשכלה, אם בשל מחלתה או בשל הליקוי בשכלה לא היתה הסכמתה לבעילה הסכמה חופשית;

הרי הוא אונס ודינו – מאסר שש עשרה שנים.

(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), דין האונס – מאסר עשרים שנים אם האינוס נעשה באחת  מנסיבות אלה:

(1) בקטינה שטרם מלאו לה שש עשרה שנים ובנסיבות האמורות בסעיף קטן (א)(1), (2), (4) או (5);
(2) באיום בנשק חם או קר;
(3) תוך גרימת חבלה גופנית או נפשית או הריון;
(4) תוך התעללות באשה, לפני המעשה, בזמן המעשה או אחריו;
(5) בנוכחות אחר או אחרים שחברו יחד עמו לביצוע האינוס בידי אחד או אחדים מהם.

(ג) בסימן זה –

"בועל" – המחדיר איבר מאיברי הגוף או חפץ לאיבר המין של האישה.

מעשה סדום:

מעשה סדום הוא החדרת איבר מאברי הגוף או חפץ, לפי הטבעת של אדם או לפיו של אדם. מעשה סדום שנעשה בלא הסכמה מלאה דינו כאונס (ראה עבירת האינוס). כמו כן במקרה שמתקיימים אחד התנאים האחרים של סעיף האינוס 345 לחוק העונשין כגון שההסכמה הושגה במרמה או שהמעשה בוצע באדם אשר מתחת לגיל 14. לעומת זאת מעשה סדום שנעשה בהסכמה, באדם שמלאו לו 14 וטרם מלאו לו 16 או באדם שמלאו לו 16 שנים וטרם מלאו לו 18 שנים (תוך ניצול יחסי תלות, מרות או חינוך או השגחה) יחייב עונש של עד 5 שנות מאסר .

ישנה הגנה בחוק גם כאשר מדובר על מעשה שנעשה באדם שמתחת לגיל 14, בתנאי שהבדל הגילאים אינו עולה על 3 שנים, והבעילה הייתה במסגרת יחסי חברות וללא ניצול.

להלן סעיף 347 לחוק העונשין:

 (א) (1) העושה מעשה סדום באדם שמלאו לו ארבע עשרה שנים וטרם מלאו לו שש עשרה  שנים, או העושה מעשה סדום באדם שמלאו לו שש עשרה שנים וטרם מלאו לו שמונה עשרה שנים, תוך ניצול יחסי תלות, מרות, חינוך או השגחה, דינו – מאסר חמש שנים.

(2) לענין סעיף קטן זה, יראו מטפל נפשי שעשה מעשה סדום באדם שמלאו לו שש עשרה שנים וטרם מלאו לו שמונה עשרה שנים, במהלך התקופה שבה ניתן לאותו אדם טיפול נפשי על ידו, כאילו עשה את המעשה תוך ניצול יחסי תלות; חזקה זו לא תחול אם מעשים כאמור החלו לפני תחילתו של הטיפול הנפשי במסגרת קשר זוגי.

(א1) העושה מעשה סדום באדם שמלאו לו שמונה עשרה שנים תוך ניצול מרות ביחסי עבודה  או בשירות, דינו – מאסר שלוש שנים.

(ב) העושה מעשה סדום באדם באחת הנסיבות המנויות בסעיף 345, בשינויים המחוייבים, דינו כדין אונס.

(ג) לענין סימן זה, "מעשה סדום" – החדרת איבר מאברי הגוף או חפץ לפי הטבעת של אדם, או החדרת איבר מין לפיו של אדם.

מעשה מגונה:

מעשים מגונים הינם שניים בחומרתם בתחום עבירות המין והם אולי הנפוצים ביותר. בסעיף 348 לחוק מוגדרת העבירה של מעשה מגונה. על פי ההגדרה מעשה מגונה הינו מעשה שנעשה לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיני, שנעשה ללא הסכמת הצדדים למעשה. הגדרה זו רחבה מאוד ואינה מוגבלת. למעשה ניתן לכלול בה סוגי מעשים שונים ומשונים. החל מליטוף או נשיקה או נגיעה באבר מין או אפילו בירכיים של הקורבן, או אפילו נגיעה בגופו של עובר העבירה, ועד לסטיות מסטיות שונות שאין זה המקום לפרטם.

קיים בחוק ובפסיקה שוני ברף הענישה, בין מעשה מגונה שמבוצע בפומבי למעשה מגונה הנעשה בחדרי חדרים, בפרט אם קיים מגע או אינטקציה כלשהי עם קורבן ספציפי שאז העונש יהיה חמור יותר. כאמור מאחר ואין הגדרה סגורה וקבועה, ניתן לומר שמעשה מגונה הוא כזה הנתפס על ידי החברה כמגונה ופסול מבחינה מוסרית ולא כפי שרואה אותו הקורבן באופן סובייקטיבי.

להלן ניתוח מדרג הענישה כפי שמוגדר בחוק שמובא להלן:

העונש על מעשה מגונה שהתבצע בפומבי בפני אדם אחר שגילו מעל 16 שנים, וללא הסכמה מצידו הוא עד שנת מאסר. מעשה שהתבצע בפני אדם שגילו מתחת ל-16 שנים, דינו עד שלוש שנות מאסר.

מעשה מגונה שהתבצע שלא בפומבי בקורבן שמלאו לו 18, דינו עד שנתיים מאסר. במידה וקורבן העבירה הינו מעל גיל 14 אך פחות מ 18, דינו עד ארבע שנות מאסר.

מעשה מגונה שהתבצע שלא בפומבי, תוך שימוש בכוח וללא הסכמה, דינו עד שבע שנות מאסר. קרי באם נעשה שימוש באלימות לצורך קבלת ההסכמה, או בקורבן שטרם מלואו לו 14 – אפילו אם המעשה המגונה היה בהסכמתו.

ישנן מעשים מגונים המקימים נסיבות מחמירות ודינן עד 10 שנות מאסר. למשל כאשר המעשים בוצעו בקטין שטרם מלאו לו 16 שנים, או ביצוע מעשה מגונה תוך התעללות או גרימת חבלה או איומים בנשק, או באם המעשים המגונים מבוצעים בחבורה.

להלן סעיף 348 לחוק העונשין:

(א) העושה מעשה מגונה באדם באחת הנסיבות המנויות בסעיף 345(א)(2) עד (5), בשינויים המחוייבים, דינו – מאסר שבע שנים.

(ב) העושה מעשה מגונה באדם באחת הנסיבות המנויות בסעיף 345(ב)(1) עד (5), בשינויים המחוייבים, דינו – מאסר עשר שנים.

(ג) העושה מעשה מגונה באדם בלא הסכמתו, אך שלא בנסיבות כאמור בסעיפים קטנים (א), (ב) או (ג11), דינו – מאסר שלוש שנים.

(ג1) נעברה עבירה לפי סעיף קטן (ג) תוך שימוש בכוח או הפעלת אמצעי לחץ אחרים, או תוך  איום באחד מאלה, כלפי האדם או כלפי זולתו, דינו של עובר העבירה – מאסר שבע שנים.

(ד) (1) העושה מעשה מגונה באדם שהוא קטין שמלאו לו ארבע עשרה שנים תוך ניצול יחסי  תלות, מרות, חינוך, השגחה, עבודה או שירות, דינו – מאסר ארבע שנים.

(2) לענין סעיף קטן זה יראו מטפל נפשי שעשה מעשה מגוהנ באדם שמלאו לו ארבע עשרה שנים וטרם מלאו לו שמונה עשרה שנים, במהלך התקופה שבה ניתן לאותו אדם טיפול נפשי על ידו, כאילו עשה את המעשה תוך ניצול יחסי תלות; חזקה זו לא תחול אם מלאו לאדם שש עשרה שנים, והמעשים החלו לפני תחילתו של הטיפול הנפשי במסגרת קשר זוגי.

(ד1) מטפל נפשי העושה באדם שמלאו לו שמונה עשרה שנים מעשה מגונה בנסיבות המפורטות בסעיף 347א(ב), דינו – מאסר שלוש שנים.

(ה) העושה מעשה מגונה באדם שמלאו לו שמונה עשרה שנים, תוך ניצול מרות ביחסי עבודה או בשירות, דינו – מאסר שנתיים.

(ו) בסימן זה, "מעשה מגונה" – מעשה לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים.

מעשה מגונה בפומבי לפי סעיף 349

(א) העושה מעשה מגונה בפומבי בפני אדם אחר, ללא הסכמתו, או העושה מעשה כאמור בכל מקום שהוא תוך ניצול יחסי תלות, מרות, חינוך, השגחה, עבודה או שירות, דינו – מאסר שנה.

(ב) העושה, בכל מקום שהוא, מעשה מגונה בפני אדם שטרם מלאו לו שש עשרה שנים, דינו – מאסר שלוש שנים.

הטרדה מינית לפי החוק למניעת הטרדה מינית (אינה מנויה בסעיף ה' חוק העונשין):

הטרדה מינית בד"כ נעברת במקום עבודה, בלימודים או באמצעי תקשורת. מדובר על עבירה בעת רקמה פתוחה כלומר, עבירה שאינה מתוחמת בהגדרה קבועה ומסוימת. ניתן לומר שיסודות העבירה אינן ברורות ומטבען יכולות להתבטא באופנים שונים במעשה או דיבור.  הטרדה מינית בנויה מרכיב אובייקטיבי, לפיו מעשה או דיבור יחשב להטרדה מינית רק אם לו אופי מיני ולא רק בוטה או לא מנומס.  הרכיב השני הינו סובייקטיבי לגמרי ותלוי באופן שבו הנפגע הבין את המעשה או הדיבור ומה שחש ממנו. כלומר ייתכן כי מה שיראה לאדם אחד כהטרדה, יתפרש בעיני האחר כמחמאה. העונש בגין עבירה זו יכול להיות מאסר בפועל למשך של עד שנתיים ואם מדובר בהתנכלות בעלת אופי מיני -עד 3 שנות מאסר.  התיישנות על עבירה זו הינה 3 שנים.

החוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח, 1998

חוק זה מטרתו לאסור הטרדה מינית כדי להגן על כבודו של האדם, על חירותו ועל פרטיותו וכדי לקדם שוויון בין המינים.  אין הכוונה, בחוק זה, למנוע חיזור או להרתיע מפני יוזמה, שכוונתה ליצור יחסים קרובים בין אנשים, לרבות יחסים אינטימיים.

הטרדה מינית היא כל אחד ממעשים אלו:

1. סחיטה באיומים כאשר המעשה שהאדם נדרש לעשותו הוא בעל אופי מיני.
2. מעשים מגונים- הצעות חוזרות בעלות אופי מיני כלפי אדם אשר הראה למטריד כי אינו מעונין בהצעות האמורות.
3. הצעות חוזרות בעלות אופי מיני, המופנות לאדם, המתמקדות במיניותו, כאשר אותו אדם הראה למטריד כי אינו מעוניין  בהתייחסויות האמורות.
4. התייחסויות חוזרות המופנות לאדם, המתמקדות במיניותו, כאשר אותו אדם הראה למטריד כי אינו מעונין בהתייחסויות האמורות.
5. התייחסות מבזה  או  משפילה המופנית לאדם ביחס למינו או מיניותו, לרבות נטייתו המינית.
6. ניצול יחסי מרות ותלות בין קטין ומבוגר, בין מטפל ומטופל ובין עובד ומעביד

הטרדה מינית על דרך של סחיטה באיומים: הטרדה מינית על דרך של סחיטה באיומים היא דרישה לעשיית מעשה בעל אופי מיני לצד איום 'באם לא יעשה המעשה'. איום בפיטורין או פרסום דבר מה או למעשה כל איום במעשה או דיבור בגין אי עמידה בדרישת הסוחט.
הטרדה מינית על דרך של מעשה מגונה:  בשביל להסביר את העבירה של הטרדה מינית על דרך מעשה מגונה, תחילה נגדיר שמעשה מגונה הוא "מעשה שמטרתו גירוי, סיפוק, או ביזוי מיני". למשל: עובד או ממונה הנוגע בעובדת לשם גירוי מיני או החושף את עצמו בפניה, בלא הסכמתה.  'הצעות חוזרות' בעלות אופי מיני המופנות לאדם, אשר הראה למטריד כי אינו מעוניין בהצעות, כאשר מדובר ביותר מהצעה אחת בודדה לאחר שכבר נאמר הסירוב בפעם הראשונה.

המעשה יחשב להטרדה מינית גם אם הייתה הסכמה בהתחלה ואפילו אם היו יחסים בפועל, ולאחר מכן שלילה והתנגדות, הרי שפניות חוזרות יהוו עבירה. כמו כן 'פניות חוזרות' לא חייבות להיות בזמנים שונים. מספר פניות רצופות במועד אחד, יכולות בהחלט להיחשב ל'הצעה חוזרת'.

בעבירה של הטרדה מינית, ניתן לומר שיש הבדל בין הצעה מצד קולגה לבין הצעה מצד מעסיק. הצעה חוזרת מצד מעסיק יכולה להחשב לעבירה גם אם לא נענתה בפירוש בשלילה בפעם הראשונה. מאידך מצד קולגה, תדרש אמירה יותר מפורשת השוללת את ההצעה. מכל מקום, אופן האמירה, תדירותה, הפורום שבה נאמרה, כל אלו יכולים להשפיע על מידת האשמה.

בד"כ כלל שהיחסים כוללים יחסי מרות או תלות, להבדיל מיחסים שווים, רף ההוכחה יהיה נמוך יותר מבחינת החומרה הנדרשת. חשוב להדגיש כי אמנם בוטות וחריפות בעוצמת האופי המיני, בהחלט משפיעים על מידת הפליליות שבמעשה, אך בתי הדין קבעו לא אחת, כי גם הצעות מנומסות ועדינות מבחינה לשונית עשויות בהחלט להוות עבירה פלילית.

חיזור: חשוב להדגיש ולתחום את גבולות האיסור ולומר, שאין אפריורית איסור לחזר, גם במקום עבודה מותר מעיקר הדין לחזר. אך הגבול הינו הדק שבדקים בקביעה מתי המעשה הינו אסור, ויכול להגזר כאמור משלל מאפיינים, הקשורים בנתונים שהובאו לעיל (אופי הקשר תלותי\קולגיאלי, מידת המרות או התלות, אופי האמירה, חזרתיות, מצב אישי של הצדדים נשוי רווק, שיוך תרבותי או עדתי ועוד). החוק עקרונית אינו אוסר על יחסים שהתפתחו במסגרת עבודה, גם לא כאשר מדובר במעסיק ומועסק\ת. כלומר ישנם בהחלט מצבים שבהם מותר לפתח קשר לגיטימי במסגרת יחסי המרות, בתנאי שהם יופסקו במקביל להתפתחות הקשר ו\או תחול חובת דווח במקרים מסויימים.

הטרדה מינית על דרך של התייחסויות חוזרות המופנות לאדם המתמקדות במיניותו, כאשר אותו אדם הראה למטריד כי אינו מעוניין בהתייחסויות האמורות.

כאשר מדובר בהטרדה מינית הנובעת מ'התייחסות המתמקדת במיניות', ניתן לראות מניסוח הסעיף שרכיב החזרתיות הכרחי אף כאן, כלומר לפחות שתי פניות וגם רכיב התגובה השלילת הכרחית כפי שהסברנו למעלה אולי למעט מפניה חוזרת של מטפל או מעסיק, שאז גם ללא תגובה מתנגדת ראינו שנמצאה אשמה בעבירה של הטרדה מינית.

התייחסות כאמור בסעיף, יכולה בהחלט להיות התייחסות כללית ולא בהרכח ישירה, כלומר החלפת מילים בין שני אנשים או יותר, על נושא מיני גנותי מסויים בזמן שהאדם עליו מדברים נוכח, יכולה להיחשב לעבירה של הטרדה מינית

הטרדה מינית על דרך של התייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו או למיניותו לרבות נטייתו המינית:

הטרדה מינית על דרך של התייחסות מבזה או משפילה אינה מחייבת חזרתיות, ובמובן זה סעיף זה הינו חמור מקודמיו. מספיקה אמירה אחת פוגנענית או משפילה ביחס גנותי מיני על מנת לעבור עבירה של הטרדה מינית.

על החובה לפרסם תקנון למניעת הטרדה בכל מקום עבודה המעסיק מעל 25 עובדים ועובדות נוספות, כדאי לבקר באתר מיפקד.